צעד קטן לשוהם, צעד גדול לאבהות

לפעמים הרגשתי רע עם עצמי שאני מרגיש ככה, אבל אם להיות כנה עם עצמי, היה קשה לי להתחבר לחודשים הראשונים
הציפייה הארוכה בת 9 חודשים אל הלא נודע גרמה לי לא פעם לנסות לדמיין את היום שאחרי,
מטייל לי במחשבות על החיים כאבא, מה נעשה ביחד, וכיצד הוא יקרא בשמי וירוץ לזרועותיי,
שקוע בדמיונות על טיולים בעגלה החדשה ליד הבית, על מגלשות ונדנדות בפארק ועל ימי שישי בחוף הים.

הטמגוצ׳י שלי!
רגע אחרי ההייפ הראשוני המטורף של הלידה כבר חוזרים הביתה, עוד לא מספיקים לתרגל החלפת חיתולים ואנחנו בשיא ההכנות לברית,
והנה הוא כבר בן 8 ימים, ופתאום זה שונה לגמרי ממה שדמיינתי, פתאום זה מרגיש לי אחרת…
הרגשתי כאילו הטמגוצ'י שלי קם לתחיה, בקבוק בשעה מדוייקת, החלפות שצריך ובשאר הזמן נעים בין ק׳וצי למ׳וצי,
הרגשתי כמו פאפרצי, רודף אחרי כל חיוך וכל צחוק, בתקווה לתעד עוד רגע קטן של אושר,
הרגשתי כמו ילד שיש לו דובי קטן, שאותו הוא לא מפסיק לחבק ולנשק והדובי בשלו, נותר אילם,
הרגשתי הרבה דברים, אבל לא הרגשתי אבא כמו שדמיינתי, המציאות הכתה בי מכה קשה ומעוררת.

אבולוציה
הולך על 4, אחר כך על 2 ובסוף על 3, מי אני? היא אחד החידות ארוכות היומין על תיאורו של האדם
וכך ביום אחד בהיר מחליט הפרופסור הקטן שהאוניברסיטה עשתה את שלה והוא מחליט לפרוץ את גבולות העולם הגדול,
זה התחיל מעט הפוך ושוהם בחר לזחול אחורה, מספר ימים עברו והוא כבר הבין לאיזה כיוון העולם צועד,
שועט קדימה בזחילה כמו חייל בבוחן מסלול, מנקה אחריו כל טיפת אבק כמו אירובוט.

אבא, התפתחתי
אם אחרי הלידה הרגשתי כאילו הט׳מגוצי שלי קם לתחיה, שום דבר לא הכין להתפתחות של הפקימון הקטן שלי,
סנורלקס (הפוקימון הישן) שעד לא מכבר הקפיד רק לישון ולאכול עושה את דרכו לשולחן הסלון שולח את ידו ונעמד לו לראשונה,
הימים חולפים ושוהם נוטש את השולחן לטובת שאר הרהיטים, נעמד לו לצד הספה, הכיסא והמיטה…
הכיסא שתפס את מקומו כהליכון ננטש גם הוא והנה מגיע לו הצעד הראשון.

סוף סוף אבא
אני עוד לא מספיק להגיד ספידי גונזלס והצעד הופך למספר צעדים ואלה חיש מהר הופכים להליכה,
איכשהו לפעמים נדמה שגם ללכת הוא שכח ומאז הוא מקפיד בעיקר לרוץ.
ואני? סוף סוף מרגיש אבא,
הוא מחכה לי בשער הכניסה שאני מגיע לאסוף אותו מהמעון, קורא אוטו אוטו בציפייה ללכת לעוד בילוי עם אבא,
הולכים לג׳ימבורי, לגן המשחקים, לגן חיות ולמתנפחים, מקפידים על זמן איכות, רק שלנו, הגברים!
״פותחים שולחן״ בסטקייה, קופצים משפת הבריכה ורוקדים לצלילי המוזיקה…
ואמא? טוענת ששוהם שלה גדל מהר מידי ומתגעגעת לימי הינקות…

About יוסי מזרחי

יוסי מזרחי, בן 28, נשוי ואבא לשוהם ורום. גר בירושלים עיר הקודש. מייסד הבלוג Daddy.co.il-חיים של אבא.

Check Also

חיבוק – לא מובן מאליו

מהרגע שאני קם בבוקר ועד הרגע בו אני הולך לישון אני מרגיש במרוץ. מרוץ החיים שלעיתים נראה כמין שגרה חוזרת שהפכה אותו לכלים בתוך משחק החיים, גורמת לנו לעיתים לשכוח ולהעריך רגעים קטנים של אושר, המובן מאליו איננו כזה, ואנחנו ברי מזל שזכינו להיות אהובים ואוהבים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *