ישנים בעמידה

השמש עוד לא זרחה לה בחוץ אך היא כבר עומדת ליד הגז ״מעמידה״ סיר בישולים, ככה זה היא תמיד חוזרת ואומרת ״ילד שלא מחכה לו צלחת חמה יאכל ג׳אנק תעשייתי ולא בריא״, כמה נגיעות אחרונות של מלח והיא כבר עושה את דרכה מעלה במדרגות להעיר אותנו לעוד בוקר חדש.
2 נקישות בדלתו של אחי מספיקות, הוא מודיע ״אמא, אני ער״ כדי להסיר דאגה מליבה והיא ממשיכה אל הלא נודע, לחדר שלי, בוקר נוסף שהיא מוצאת אותי על השטיח מתכרבל לי עם שמיכת הפןך, היא כבר לא מופתעת, איכשהו היא התרגלה שלילה אחר לילה אני נופל על הרצפה וממשיך לישון, אני מתחילה בעדינות ובסובלנות בנסיונות להעיר אותי, אך חיש מהר אנו עוברים לצעקות כי אני מתקשה לגרד את עצמי מן השטיח.
לפעמים אני שואל את עצמי איך אימי לא התרגלה במרוץ השנים, הבר מצווה כבר חלפה לה, אך תסריט הבוקר ממשיך לו, והשורות האחרונות חוזרות להן במשך למעלה מעשור.

הלילה שנגמר, והיום שרק התחיל

אחרי מסע ההשכמה המפרך אימי ואני כבר באוטו עושים את דרכינו אל פתח בית הספר, אני עולה בגרם המדרגות לכיתה מתמקם לי בכיסא ומניח את התיק, דקות ספורות חולפות להן ואני כבר בשינה עמוקה, איכשהו המורים כבר התרגלו ובקריאת שמות מקפידים לרשום כי הגעתי אך לא ביצעתי את מטלת הבית.
הפעמון שמצלצל מודיע שעוד שיעור הגיע לקיצו, כולם יוצאים להתאורר להם לנער קצת איברים ולאכול את הסנדוויץ שהביאו מהבית, אך אני בשלי ממשיך לישון, ככה שיעור אחר שיעור, מידי פעם מתעורר לפרקי זמן ארוכים יותר ופחות, דואג לאכול ולצאת לפגוש את החברה שלימים תיהיה אישתי.
עוד יום לימודים נגמר, או שניתן לומר שעוד יום שינה נגמר לו, עולה לקו האוטובוס בדרך לביתי עם שלל החברים לספסל הלימודים, התמקמות זריזה באוטובוס ואני כבר מניח את ראשי על החלון, שניות ספורות ואני כבר בשלי שוב נרדם, מתעורר רק כדי לגלות שתחנה סופית הגיע ופעם נוספת דילגתי על התחנה של הבית.
את השעות הבאות אעביר כמו נער נורמטיבי קצת מחשב, קצת טלוויזיה, אולי אפילו יציאה עם חברים, שגרה של נער מתבגר שאת סופה אמצא או בהרדמות על השטיח בסלון או על מקלדת המחשב תוך כדי הקלדה רק כדי שפעם נוספת מישהו יצעק שהגיע הזמן לעבור למיטה.

מתעורר למציאות

הצבא הוא רגע מפנה בחייו של כל ישראלי, פתאום החיים הטובים שאליהם התרגלנו באזרחות משתנים להם במהרה והשכמות ומסדרים הופכים להיות חלק מן השגרה. התלונניות חוזרות ונשנות מצידי על כך שאני מתקשה להתעורר בבוקר נתפסות כעוד תירוץ של טירון צעיר שאינן מקבלות התייחסות, אך לאחר שבוע גם המכ״ית יודעת את מה שאמא שלי למדה מזמן, להעיר את יוסי בבוקר זו משימה לא פשוטה וכבר מוצמד לי טירון אחר שתפקידו להקפיד שהתעוררתי בבוקר.
בבסיס הטכני בחיפה אני מצליח לעצבן לא מעט מפקדים, השכמה אחר השכמה שיוסי פשוט לא מתעורר, הילד הטוב ירושלים פתאום נתפס כחייל בעייתי שלא מקבלות מרות והעונשים מגיעים להם אחד אחר השני.
יום אחד בהיר, ד״ר אורי כך קראו לו, מחליט לשלוח אותי לבדיקה בבית חולים, מרפאת שינה כך קוראים לזה, אושר גדול!! יוצאים לאפטר, ולא סתם אפטר אלא רווי שינה!!!.

בוקר טוב עולם

לילה אחד של שינה בשערי צדק מספיק, מספיק כדי להבין שהצלחתי לגדול מעל 18 שנה עם בעיות שינה חמורות, ואני מאובחן עם איכות שינה נורא נמוכה, ובמילים פשוטות השינה שלי אינה אפקטיבית ואינה טוענת אותי בכוחות מחודשים, מה שיוצר מצב אבוסרדי בו אני צורך שינה כל הזמן למרות שאינה תורמת לי במאומה.
איכשהו במרוץ השנים גם עם הבעיה שאיתה התמודדתי הצלחתי בלימודים ובחיים החברתיים, אולי דווקא בשל כך מעולם לא הדלקתי נורא אדומה אצל אף אחד, אולי כי לא אמרתי שאני סובל או שכואב לי, הייתי לי שם בשקט ישן את שנת היופי שלי.

חולה, אבל בריא

מערכת הבריאות המסורתית אליה התרגלנו דואגת לטפל בילדים חולים, כאלו שמגיעים עם דלקות אוזניים וגרון, עם פציעות בברך או בקרסול, יד שבורה או פציעה בראש, בתוך כל אלו לא נשאר זמן לטפל בבעיות שאינן מסווגות כ״מחלה״ באופן מסורתי, בעיות כמו הילד שכל הזמן ממשיך לישון, ההורים מניחים שאלו בעיות גדילה, המורים מניחים כי הילד לא הספיק לישון בבית והילד נופל לו בין הכסאות.
לאחרונה מגיע לו שינוי, כזה שאולי היה מעיר אותי כמה שנים קודם לכן, קופת החולים מאוחדת מחליטה על ביקור בריא, כזה שלא בא להחליף את הביקור השגרתי אצל הרופא עם הילד החולה, אלא כזה שבא בנוסף כאשר הילד בריא, מן שיחת חולין בין ההורים לרופא בא הם מעלים שאלות, טענות ומתארים בעיות שנפלו להן בין הכסאות בכל הטיפולים השגרתיים, אם זה ילד שעוד מרטיב בלילה, קשיים בקריאה בגיל בוגר והילד שנרדם באופן מוזר, הרופא יכול לתת מחד דיעה מקצועית ומנגד להציע המשך טיפול רלוונטי.
המהלך של מאוחדת הוא צעד בדרך להתעוררות של מערך הבריאות, בדרך להתעוררות של עוד ילדים כמוני, חולים אבל בריאים.

About יוסי מזרחי

יוסי מזרחי, בן 28, נשוי ואבא לשוהם ורום. גר בירושלים עיר הקודש. מייסד הבלוג Daddy.co.il-חיים של אבא.

Check Also

חיבוק – לא מובן מאליו

מהרגע שאני קם בבוקר ועד הרגע בו אני הולך לישון אני מרגיש במרוץ. מרוץ החיים שלעיתים נראה כמין שגרה חוזרת שהפכה אותו לכלים בתוך משחק החיים, גורמת לנו לעיתים לשכוח ולהעריך רגעים קטנים של אושר, המובן מאליו איננו כזה, ואנחנו ברי מזל שזכינו להיות אהובים ואוהבים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *