חיבוק – לא מובן מאליו

השעה כבר 6:30, השמש כבר עלתה לה מן המזרח והשעון המעורר מחליט לבשר על עוד יום חדש.
לפעמים זה נדמה לי, כאילו השעון מעורר הוא כמין יריית הפתיחה למרוץ, רק שהמרוץ הזה אף פעם לא נגמר, הוא פשוט מתחיל כל יום מחדש.
אני ושוהם מתעוררים לעוד בוקר, לא סתם בוקר, אלא בוקר אור אבא, איכשהו שגרת הבוקר המדהימה יש לציין היא טקס ידוע מראש ולפעמים אני מרגיש מעט כמו רובוט ששמו אבא, זה אותה רוטינה חוזרת של להתעורר להכין בקבוק, להחליף חיתול, להלביש, להתארגן בעצמי ולצאת בדרך אל המעון והעבודה. למרות שהיא כלכך צפויה מראש השגרה הזאת ממלאת אותי כל בוקר מחדש, נותנת לי כוחות חדשים ובלתי מובנים לצאת לעוד יום עם חיוך על הפנים ושמחה בלב.

בקושי שעתיים עברו מאז שהתעוררתי ואני כבר בעבודה, מכין את כוס הקפה הקבועה עם 2 סוכר ומתיישב אל מול השולחן. מדליק את המחשב, מסדר מעט את הניירת של אתמול והרובוט שרק לפני רגע קראו לו אבא, הפך להיות יוסי, הרובוט שעושה את עבודתו נאמנה בעבודה.
בין לקוח ללקוח מרגיש רטט בכיס, מוציא את הטלפון רק כדי לראות את הגננת משתפת תמונות של שוהם משתשעשע במעון, מין בוסט כזה שממלא אותך, מסביר שיש משמעות לשעות הרבות שאתה תורם בעבודה ואתה לא עושה זאת לחינם.
מבלים לנו כמה שעות יחדיו, לפעמים הולכים לפארק השכונתי לבלות בין הנדנדה למגלשות, לפעמים מטיילים לנו בקניון בחיפוש אחר בגדים חדשים ולפעמים סתם בבית… מין משפחה נורמטיבית שכזאת.

טקס ההשכבה כבר התחיל, השמש שקעה לה, האמבטיה חלפה לה, שוהם אכל את הבקבוק של ארוחת הערב ועוד רגע הולכים לישון.
אני מחבק את שוהם, חיבוק אחרון לפני השינה והוא מפגין אהבה עילאית, דואג לבקש גם חיבוק מאמא כדי למצות את כל האהבה שהוא יכול לקבל לפני השינה.
האור נכבה, עוד יום בחייו של שוהם הגיע לקיצו, מן שגרת חיים נורמטיבית כזו שיש לכל משפחה, השגרה הזאת שמרגישה לפעמים כאילו הפכה אותנו לרובוטים קטנים שנקראים הורים חוזרת לה בכל יום מחדש, למרות זאת אני מצליח בכל יום לאזור כוחות מחודשים ליום שזה עתה בפתח.

החיבוק הקטן הזה, שצץ לו לא פעם במהלך היום, הוא זה שנותן לי את הדרייב לחיים, זה שמסביר לי בכל פעם מחדש שיש משמעות ענקית לכך שקמתי בבוקר.
החיבוק הקטן הזה, דואג לטפח את רגשותיו של שוהם, דואג לו להרגיש אהוב, להרגיש בטוח, להבין מהו חום ומעל לכל להרגיש שיש פה מישהו שתמיד בשבילו!
איכשהו החיבוק הזה הופך מהר מאוד להיות מובן מאליו בתוך כל השגרה הזאת, אבל הוא לא כזה, ויש לא מעט כאלו שכמהים לו ומצפים לו ואין מי שיהיה שם עבורם.
אז למען אלו שמצפים וכמהים לחיבוק הזה, צלמו את עצמכם באחד מהחיבוקים הממלאים שלכם במהלך היום, תייגו בהאשטג hugtag# והעלו לאינסטגרם, הפעולה הפשוטה הזו תתרום 5 שקלים למען עמותת חיבוק ראשון, העמותה שדואגת לחיבוק עבור אלו שאין להם, עבור תינוקות שננטשו ורק ממתינים שיהיה מי שיבין שעבורם זה לא מובן מאליו.

 

About יוסי מזרחי

יוסי מזרחי, בן 28, נשוי ואבא לשוהם ורום. גר בירושלים עיר הקודש. מייסד הבלוג Daddy.co.il-חיים של אבא.

Check Also

ישנים בעמידה

בתוך מערכת הבריאות המסורתית בעיות שאינן שגרתיות נופלות להן בין הכסאות וילדים רבים מתמודדים אתן בשגרת חיי היומיום בלי שאף אחד שם לב שהם מתהלכים להם חולים. זהו סיפורי האישי שבא להמחיש את האבסורד שבשיטה הנוכחית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *