היום שבו החיים השתנו

שנה הלכה, שנה באה, אני כפרה אמא

חלפה לה שנה מאז כתבתי לאחרונה ושנה מאז נולד בני רום, אח לשוהם הבכור והסיבה שחיי השתנו מהקצה אל הקצה.
זמן רב הפוסט הזה מתגלגל, אני כותב, מוחק, שוב כותב ושוב מוחק, מחפש פעם אחר פעם את אותו שילוב נדיר של זמן ומוזה שהלך לו לאיבוד בתוך מרוץ החיים. הפוסט הזה לוקח אתכם, ולא פחות אותי לסיור בארבע השנים האחרונות בחיי ולרגע המכונן ההוא שבהם חיי השתנו.

קווים לדמותי
חלפו להם שלוש שנים מאז התחלתי לכתוב ולשתף את העולם בחוויות חיי בכלל וחוויות ההורות בפרט, שלוש שנים בהם חיי עברו לא מעט חוויות ושינויים, אז אחרי תקופת פגרה ארוכה, אני חוזר לשתף.
הכל התחיל אי שם בחום של אוגוסט 2013, לאחר עשר שנות זוגיות עשינו דרכנו בפעם הראשונה לחדר לידה, עוד לא חלפה לה שנה מאז שצעדנו תחת כיפת השמיים בדרכנו לקשור את גורלנו והנה אנו צועדים שוב יחדיו, רק הפעם אנו סופרים מרווחים בין צירים במקום לספור שיקים, מאירוע מכונן אחד לאירוע מכונן נוסף. המשותף לשתי הדרכים היה החשש הגדול שהסביבה דאגה לזרוע בנו, שמזכיר לא פעם את החשש מהגרעין האיראני, הקולות מסביב דיברו על החיים שעומדים להשתנות, על הקשיים שמעבר לפינה, על כשהכל משתנה לאחר החתונה, על הלילות ללא שינה, על תום ימי הבילויים והדילול במפגשים עם החברים. מין משוואה פשוטה שאומרת שחתונה וילדים שווה סוף החיים.

געגועים לדמיון 1

אומרים שהמציאות עולה על כל דמיון, ואת השעות הרבות של הדמיונות אני לא יכול לשכוח, פבואר 2013 חצי שנה לפני התאריך המשוער, מרפסת עץ במלדיביים גלים קטנים מתנפצים לרגליה, אני עם נרגילה דלוקה וקורונה קרה ומירית שוכבת לצידי משתזפת לה בביקיני אדום, דממת אלחוט סביבנו ואנחנו מפליגים לנו בדימיונות על חיי ההורות שמעבר לפינה, מהמרים על מין העובר וזורקים שמות לאוויר. עוד בירה נגמרת ועוד גחל נדלק ואנחנו מפליגים לנו בדמיונות, שיח אוהבים שאינו נגמר, מנותקים לגמרי מהעולם האמיתי, מדאגות ומתחושת זמן, תחושה של השקט שלפני הסערה.

המציאות עולה על כל דמיון 

חוזרים לאוגוסט 2013, שערי צדק, יום שישי קצת אחרי שש בערב ואחרי 12 שעות של צירים הוא מגיח לעולם, העולל שאמור לשנות את חיינו מקצה לקצה. עוברים הימים, ואיתם השבועות והחודשים ואט אט מתופגגים להם כל החששות והפחדים. שוהם, העולל שבמשך חודשים חשבנו על שמו או כיצד יראה משתלב בחיינו בצורה מושלמת ועושה לנו בית ספר על משמעות החיים ואושר אמיתי. פתאום רגעים טריוויאלים כמו לקום בבוקר או לחזור מהעבודה מקבלים אצלי משמעות אחרת, את שנת הצהריים מחליף לו בילוי משותף משותף בפארק ואפילו דייט עם מירית או ערב עם חברים כבר אינם נתפסים כמובן מאליו.

טיפ של אלופים

ביום שבו שוהם נולד, אני בן 25 נשוי טרי, סטודנט ועובד במשרה מלאה ולמרות כל זאת אני מתאר כאן כיצד ילד ראשון לא רק שלא משנה את החיים אלא משתלב בהם בצורה נהדרת. אז לפני שאני ממשיך אני רוצה לעצור לטובת טיפ עבור אלה שעתידים להפוך הורים.
בסרט מבצע סבתא סרגיו׳ פונה לקרמבו ומבקש טיפ של אלופים, קרמבו בתגובה ״אתה מתחיל הכי מהר שלך ולאט לאט אתה מגביר״, המשפט הזה שחקוק לעד בדפי ההיסטוריה הוא הטיפ שלי עבורכם, אל תעצרו את החיים או תחפשו שינויים כדי להתאים את עצמכם לחיים החדשים שנכנסו לחיים שלכם, אלא פשוט תגבירו את הקצב שלכם בחיים העמוסים/לחוצים/קשים גם ככה, תקומו קצת יותר מוקדם כדי להנות מהבוקר לצד העולל החדש, תתנו את המקסימום בעבודה כדי שלא ירגישו שאתם מורידים תפוקה שאתם יוצאים מוקדם ותקפידו על סדר יום קבוע לילד שיאפשר לכם זמן זוגי ואישי בסוף היום! אל תוותרו לעצמכם כי אם תורידו את הרגל מהגז הזוגיות, העבודה או החברים ישלמו את המחיר.

געגועים לדמיון 2

הצלחנו כבר להבין שהמציאות עולה על כל דמיון, אך הנסיון מלמד כי לזמן לדמיין יש ערך שלא יסלא בפז, מה שמוביל אותנו להחליט לעשות דרכנו לזנזיבר, אוקטובר 2015 חמישה חודשים לפני התאריך המשוער, מיטות שיזוף מול גאות שלא נגמרת, אני שוב עם נרגילה ובירה ומירית שוב משתזפת לה, הפעם אנו כבר יודעים את מין העובר ואנו כבר כהורים, אבל מנצלים לנו עוד אתנחתא קטנה לפני שאולי הפעם החיים באמת משתנים.

גבירותי ורבותי, מהפך!

מנחם בגין טבע את המנוח מהפך, סמל לכך שכלכך הרבה זמן אנשים התרגלו לחיות במציאות אחת ופתאום מתועררים למציאות אחרת, וגם אנחנו כמו בגין לא הסתפקנו בסיסמאות ועשינו עבודת שטח לפני. בחודשים שלפני המציאות החדשה אנו מקפידים לעשות הכנות אחרונות במטרה לעשות את השינוי קל יותר עבורנו ועבור שוהם, מיטת התינוק של שוהם מתחלפת לה במיטת נוער חדשה, הבגדים שלו נוטשים את שידת ההחתלה ועוברים להם לארון הבגדים וגם תהליך הגמילה נוחל הצלחה רגע לפני שנכנסים שוב לשגרת הטיטולים.
ההכנות כבר מאחורינו וגם תשעת החודשים מגיעים לסיומם, והמציאות החדשה שלנו יוצאת לדרך בערב ה8 במרץ 2016, שעת לילה מאוחרת ושוהם כבר ישן, מירית מתחילה להרגיש צירים ראשונים ומהר מאוד אנחנו כבר בדרכנו לבית החולים, הפעם הזמנים מתקצרים ותוך פחות משעה אנו כבר מחזיקים את העולל החדש, את רום שלנו.
עוברים להם הימים, השבועות והחודשים ואט אט אנו מגלים, כי המציאות החדשה זו שבה הפכנו הורים ל2, היא היום שבו החיים השתנו.

בקרוב, הפוסט על החיים החדשים.

 

About יוסי מזרחי

יוסי מזרחי, בן 28, נשוי ואבא לשוהם ורום. גר בירושלים עיר הקודש. מייסד הבלוג Daddy.co.il-חיים של אבא.

Check Also

זה אבא? זה סטודנט? זה בעל? לא, זה סופרמן

חלפו 5 שנים מאז שהשתחררתי מהצבא, ואני שומע לא פעם שפיפסתי או וויתרתי על דברים בדרך. אז החלטתי לעשות קצת חשבון נפש ולשאול את עצמי שאלות קשות על מה עשיתי ב5 שנים האחרונות והאם אני מפספס פה משהו?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *