בדרך לחדר לידה עוצרים במלדיביים

השעה 8 בבוקר, השעון מעורר מצלצל, אישתי כרגיל מתעוררת ראשונה ומודיעה לי ברוגע שהגיע הזמן לקום, אני מבקש עוד כמה דקות ומסתובב פעם נוספת במיטה הקינג סייז המפנקת. עוברות עוד כמה דקות ואישתי מנסה להעיר אותי שוב הפעם, הפעם היא נחרצת יותר, אני אט אט מתעורר לקולות התנפצות הגלים ברקע, הרגליים מנערות מעליהן את השמיכה הדקה ועושות את דרכיהן אל עבר רצפת העץ, אני פוסע מספר צעדים אל עבר המרפסת, מזיז את וילונות הענק, פותח את דלת העץ ונעמד מול הנוף שלגופי רק תחתוני הבוקסר הצמודים, קשה להעביר במילים את המראה שפותח לי את הבוקר, בקבוק הקורונה מאתמול עומד יתום אל מול צבעי התכלת של האוקיינוס ההודי.

Corona

דקות ספורות בחדר האמבטיה מספיקות ואנחנו מתחילים בפסיעה על החול הקמחי אל עבר חדר האוכל, בדרך אנחנו חולפים על פני מספר אנשי צוות שמברכים אותנו בברכת בוקר טוב אדיבה שמלווה בחיוך. בכניסה לחדר האוכל לא מחכה המארחת, וגם לא שואלים אותנו למספר החדר, אנחנו מתיישבים על השולחן עם פנינו לנוף ומתפנים לאכול ארוחת בוקר כמו מלכים על פי משנתו של הרמב״ם. בתום ארוחת הבוקר אנחנו פוסעים חזרה לכיוון החדר, אני מחליף לבגד ים ועושה עד דרכי חזרה, הפעם אני עוצר כמה מטרים לפני אל מול מרכז הצלילה, רוברט מקבל אותי מבטא אנגלי רהוט ושואל אותי כיצד עבר עליי הלילה, אני עונה לו בנימוס והוא מעדכן אותי אודות טמפרטורת המים ולו״ז הצלילה.

השעון מראה 10 בבוקר והסירה עוזבת את הרציף, אנחנו כ-20 איש, 11 נופשים והשאר חברי צוות, הפנים מוכרות מהצלילה יום קודם לכן, גם היום בחרתי לזנוח את חליפת הצלילה, 29 מעלות מתחת למים הם יותר מידי בשבילי ואני מסתפק בבגד הים. תדריך הצלילה מתנהל ע״י טום, מדריך מקומי, אומנם מוסלמי אך מעביר את התדריך בגרמנית רהוטה, גם היום אני היחיד שהוא לא בן לשושלת הארית ואני זוכה פעם נוספת ליחס אישי מעבדול. הספינה עוצרת באמצע האוקיינוס, אני ועבדול קופצים ראשונים למים החמימים, אט אט אנו עושים דרכנו מטה לעבר הריף, אור השמש מאיר את דרכנו והופך עמום יותר ככל שאנחנו מעמיקים, העולם מתחת למים צבעוני ושוקק חיים, אי אפשר להישאר אדיש אל מול העולם שנגלה לנגד ענייך והחיוך מרוח על פניי מתחת לווסת הנשימה.

האלמוגים בצבעי הכחול, צהוב וורוד מלווים אותנו לאורך הדרך, עבדול עוצר כל כמה מטרים כדי להסביר לי בתנועות ידיים מוזרות את סוג החי שנגלה לנגד עניינו. אנחנו ממשיכים להתקדם בחסות הזרם, שום מאמץ פיזי לא נדרש. לפתע בפתאומיות עבדול עוצר, טריגון ענק חולף על פנינו ועבדול מחליט לחקות את צעדיו, אנחנו שוחים נגד הזרם בעקבותיו כאשר הוא בוחר להכנס למערה קרובה. המערכה חשוכה לחלוטין ועבדול בוחר להדליק פנס גדול שאזכה לראות את הבריאה הנפלאה הזו, האור נדלק ואני לרגע מאבד נשימה, בתוך המערה שתי כרישי ענק, עבדול ממהר להסביר שאין מה לפחד אלו לא כרישים מסוכנים, בחששות רבות אני מתקרב, שתי הכרישים מתכרבלים זה בזו ומבט מקרוב חושף כרישה בהריון, המחזה המדהים צובט לי בלב לפתע שאני נזכר באישיתי שנשארה בחדר שהיא נושאת ברחמה את דור העתיד לבית משפחת מזרחי.

Stingray

העלייה לפני המים נעשית באיטיות רבה על מנת למנוע מצב של דקומרפסיה, אני חולץ מעליי את הסניפים ומניח את ציוד הצלילה ואני ועבדול מחליפים חוויות מהמראות מתחת לפני המים. אט אט עושים את דרכם לסירה כל הצוללים שמחכים בכמיהה לשמוע על המחזה שפיספסו. הדממה מופרת על ידי המנוע שמחל לפעול והסירה עושה את דרכה בחזרה לאי, באמצע הדרך צעקות מפרות את השלווה, דולפינס, דולפינס הם צועקים, ריצה מהירה לחזית הסירה ואנו מגלים שחבורת דולפינים החליטה ללוות אותנו בדרכנו חזרה, ההתלבות של עבדול וטום מבהירה שזה לא מראה שגרתי, המצלמות השלופות מתעדות את השיחה שמתקיימת בין טום לדולפינים, הוא שורק להם והם מחזירים בקולות שמחה, הם מקפידים לשחות בקצב אחיד תוך מפגן יכולות ביצוע קפיצות ופעלולים. הדקות חולפות וחבורת הדולפינים מחליטה לנטוש אותנו ולהשאיר את כולנו פעורי פה.

Reethi Beach

מגיעים חזרה לאי, אני עושה את דרכי לחדר שמח וטוב לבב בדרך לספר לאישתי את החוויה המדהימה שעברה עליי זה עתה. לאחר ההתלהבות הרבה אנו חוזרים למרפסת הפרטית שלנו, שבקבוק קורונה קר ושייק פירות מטערים את שולחננו, אישתי חוזרת למיטה השיזוף ואני בוחר פעם נוספת לפתוח ראש בנרגילה שמלווה אותי לאורך כל הירח דבש הזה.
השקט מופר כעבור כמה דקות ואנו חוזרים לשיחות הריון, אותן שיחות שמלוות אותנו מתחילת ירח הדבש, אנחנו עדיין מתחבטים בשמות פוטנציאלים לעובר שבדרך, עסוקים בסוגייה האם ניהיה הורים לבן או לבת ומנסים לדמיין איזה הורים ניהיה.
הדרך לחדר לידה אורכת 9 חודשים שהם 40 שבועות ואנחנו אפילו עוד לא אמצע הדרך, אבל מה שכן, הדרך לחדר הלידה מעולם לא נראתה טוב יותר.

גלריית תמונות

מצגת זאת דורשת JavaScript.

About יוסי מזרחי

יוסי מזרחי, בן 28, נשוי ואבא לשוהם ורום. גר בירושלים עיר הקודש. מייסד הבלוג Daddy.co.il-חיים של אבא.

Check Also

האשטאג הורים

כמות המידע האדירה איתה נדרש המוח האנושי להתמודד מביאה אותו לעשות שימוש בתבניות ותיוגים. המוח האנושי יוצר קטגוריות אליהן הוא מכניס אנשים, אירועים, מותגים וכדומה, ובהתאם לכך עושה שימוש בערכים שנתבעו בנו לאותה קטגוריה ובהתאם לכך נוצרת התנהגות. אז איך זה משפיע על הנשים בעולם וכיצד זה משפיע עליי.

3 comments

  1. כתיבתך ציורית מאוד..נהנתי מאוד..כמו לשקוע לתוך ספר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *